אפקט הפרפר הוא ביטוי מתחום "תורת הכאוס", המתאר שינויים משמעותיים שעשויים לקרות בעקבות אירועים נקודתיים. לפעמים בחיים, ובכדורגל, אירועים מקריים ואף טראגיים מובילים לתהליכים בריאים, או כאלו המחפשים לעשות תיקון. עבור בני סכנין, מועדון ששנים מתקיים בסוג של 'כאוס', אפקט הפרפר עבד העונה שעות נוספות ודברים מתחילים לעבוד אחרת.
"אין ספק שהנסיבות לא היו טובות", אומר מאמן הקבוצה סלובודן דראפיץ׳ ל"ישראל היום", במסגרת ביקור עם גישה חופשית לנעשה במועדון כחלק מסדרת כתבות מיוחדת על הכדורגל הערבי בישראל, "אבל איך אומרים? אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ואנחנו מוציאים מזה את המיטב".
לכתבות הקודמות בסדרה:
"קיפוח? במקום לבכות אנחנו עובדים קשה": הקבוצה הערבית שמנפצת קונספציות
למרות שהוא עדיין סובל ממכשולים של מיעוט מופלה, הכדורגל הערבי בישראל בפריחה מתמדת
הנסיבות הלא טובות שדראפיץ' מתייחס אליהן הן שילוב בין מה שקרה על המגרש, למצב במדינה. פציעתו החמורה של כוכב הקבוצה בירם כיאל והמלחמה זעזעו את המועדון, ויצרו את הסיפור המורכב של בני סכנין העונה. עונה מצוינת שבניגוד גמור לציפיות והשתלשלות העניינים מסתיימת בפלייאוף העליון, לצד תקריות בעלות אופי פוליטי ולאומי ששוב העלו את המועדון והקהל לכותרות מהסיבות הלא נכונות.
בתוך כל זה, שני האירועים הנקודתיים שקרו - המלחמה והפציעה של כיאל - הניעו תהליכי עומק במועדון, הצמיחו מנהיגים חדשים על המגרש ומחוצה לו, ולראשונה בתולדותיה הכריחו את בני סכנין להשקיע בבסיס של המועדון הערבי הבכיר בישראל.
מעז ייצא מתוק?
רחוב אל ג׳ליל בסכנין, שעות הבוקר המוקדמות, שבוע שעבר. הרחוב המרכזי שקט יחסית כאשר רוב העסקים נפתחים רק בסביבות השעה תשע, והעיר, שההשקעה בתשתיות ובנראות שלה בשנים האחרונות ניכרת, מתעוררת לה בעצלתיים בין שיירי הערפל והטל של הבוקר הצפוני. באצטדיון דוחא בשעה זו, כבר עובדים בשצף קצף.
במתקן, שבו הוחלפו רוב הכסאות ותוקן הגג, יש באזז מיוחד. אווירה של עשייה. בשמונה בבוקר השחקנים מתכוננים לאימון, ובמקביל מתארגנת סדנת אימון מנטלי לצוות המקצועי שבדיוק סיים שיחת ניתוח מצב הסגל. "אנחנו בונים פה מועדון מחדש", אומר דראפיץ׳. "לקום מוקדם ולבוא לעבוד פה זו הרגשה מיוחדת. יש כאן משהו מרגש שאין במועדונים אחרים. אנחנו מייצגים לא רק את סכנין, אלא עוד אלפים בכל הארץ. זה מדגדג אחרת".
דראפיץ׳ צודק. כקבוצה הגדולה והמובילה במגזר הערבי כבר 20 שנה, בני סכנין תמיד התקיימה כ'שורדת', כזו שמתבקשת להגיב לאירועים חברתיים ופוליטיים 'כאן ועכשיו', כמייצגת הלא רשמית של החברה והזהות הערבית בספורט הישראלי. מאז ומתמיד זו היתה הברכה של המועדון, וגם קצת הקללה שלו. כעת, נראה שבסכנין מנסים לעשות דברים קצת אחרת. בכל זאת, לא בכל עונה הקבוצה משחקת בפלייאוף העליון, הרחק מהתחתית וממשחקים רותחים מול בית"ר ירושלים, עם הזדמנות פז להשקיע בעתיד ולתכנן קדימה. "אין לנו ברירה", אומר יו"ר המועדון מוחמד אבו יונס. "הכדורגל משתנה ואנחנו מנסים לעמוד בקצב".
העונה של סכנין התחילה כאמור באופן עקום למדי. הקבוצה עם סגל בין הצעירים בליגה, איבדה כבר במחזור השני את הקפטן והכוכב הגדול ביותר שלה, בירם כיאל. תיקול מחריד של ג׳ימי אלכסיס מהפועל פתח תקווה שבר לו את עצמות השוק, ושלח אותו בדמעות לסדרת ניתוחים והתאוששות שסיימה לעוגן של סכנין במרכז המגרש והמנהיג הבלתי מעורער בחדר ההלבשה את העונה, ואולי אף יותר מזה. כיאל יצא מהתמונה, בלעדיו הקבוצה נותרה ללא כוכב מוביל והפכה למועמדת בכירה לרדת ליגה.
חודש אחר כך, ב-7 באוקטובר, פרצה מלחמת "חרבות ברזל" שהובילה לעזיבה של שלושה מהזרים כולל השוער הראשון ניקולס האגן. כמועדון בו משחקים ועובדים ערבים ויהודים ביחד, עיתות מלחמה תמיד מאתגרות, וכך היה גם הפעם. "ביום השני למלחמה אמרתי לכל השחקנים ועובדי המועדון - זו תקופה קשה אבל אנחנו נשמור על חדר ההלבשה מגובש", מספר אבו יונס. "לכל אחד פה יש דעה פוליטית שונה, ואין בעיה עם דעות מגוונות, נהפוכו, אבל בתוך המועדון - כולנו ביחד, קבוצה ומשפחה אחת". הדוגמא הטובה ביותר למשפחה המיוחדת והמורכבת שהיא סכנין, היא השוער עבד יאסין שזומן לנבחרת פלסטין עד גיל 23, בזמן שראש מחלקת האנליזה, אביאל זימרו, קיבל זימון למילואים בגבעתי. מציאות שיכולה לקרות רק בישראל, וכנראה שגם רק בבני סכנין.
ודווקא מתוך הקושי, המורכבות, הגיוון והבור המקצועי שנפער בסגל, נוצר השנה בסכנין משהו חדש. ללא כיאל הפצוע והזרים שעזבו, שחקני הבית והצעירים נכנסו לעניינים. "מוזר להגיד את זה, אבל באשמת המלחמה הפכתי לשוער ראשון בליגת העל", מודה מוחמד אבו ניל, שוער בן 22 שתפס את המקום בין הקורות במצב שנוצר. אבו ניל הוא לא היחיד שפרץ העונה בסכנין. חסן חילו (24) הפך לאחד הבלמים הטובים בליגה, סאהר תאג׳י (23) נכנס לנעליו של כיאל ככלבויניק בקישור ועשה את זה מצוין, בזמן שעובדיה דרוויש (26), מארון גאנטוס (27) ודור חוגי (28), הפכו למנהיגים ׳המנוסים׳ על כר הדשא.
"היה קשה מאוד בהתחלה בלי בירם, אבל כל אחד הוציא מעצמו יותר, וזה שחרר את הקולקטיב שיש בקבוצה", אומר חוגי שהגיע לסכנין מוויסלה קראקוב הפולנית ושיקם במועדון את הקריירה. "הרוגע והאומץ של סלובו (דראפיץ׳) עושים את ההבדל", מוסיף אבו ניל, ששמר העונה על שער נקי בשישה משחקים. "ביחד עם הנוכחות של בירם שדוחף ועושה המון מאחורי הקלעים, כולנו האמנו בעצמנו יותר והגענו לפלייאוף". אבו ניל נוגע בנקודה מעניינת. למרות שנפצע ולא שיחק מתחילת העונה, בהקשר של כל דבר טוב שקורה במועדון, כולם בסכנין מזכירים את כיאל והעשייה שלו.
מנהל מקצועי נולד, מאמן שמצא בית
"הפציעה של בירם זעזעה את המערכת. לאבד שחקן כזה השאיר אותנו המומים", דראפיץ׳ משחזר. "אבל אחרי כמה זמן התקשרתי אליו, ושאלתי אותו מה הוא עושה. כשהוא אמר לי שהוא בבית שוטף כלים, אמרתי לו ׳עזוב הכל ותגיע. אנחנו צריכים אותך איתנו'". כיאל הקשיב, הגיע, ומאז לא עוצר.
בין אם אלו שיחות ועבודה עם הצוות המקצועי, עיצוב המדים החדשים או סיוע ברכש, במו"מ והכוונה לשחקנים הצעירים, קשר סלטיק, ברייטון ונבחרת ישראל לשעבר נמצא שם עבור סכנין. "בירם הוא חלק מרכזי בהמהפכה שאנחנו מנסים לעשות פה", קובע אבו יונס. "האישיות והידע שלו הם קריטיים להצלחה שלנו. זה להביא את אירופה לסכנין בצורה הכי טובה שיש". כיאל עצמו לא מתראיין לתקשורת עד שמצבו הרפואי יתברר סופית, אבל במקביל עושה הכל מהכל.
המעורבות של כיאל, מאפשרת לדראפיץ׳ ועוזרו סאלח חסארמה להתמקד בעניינים מקצועיים. "בירם מוריד מאיתנו המון לחץ והתעסקויות, ומאפשר לנו להתרכז רק בכדורגל", מעיד חסארמה, "הרצון של בירם לפתח את המועדון מדבק, ובשילוב הנסיון האירופאי זה בכלל", דראפיץ׳ מוסיף.
כיאל בצד, סכנין ודראפיץ׳ הם שידוך מושלם. מבחינת המועדון זו שנה ראשונה בה לא מפוטר מאמן במהלך העונה אחרי כמעט עשור. מבחינת המאמן, לראשונה מאז אימן במכבי נתניה, הוא מתחיל ומסיים עונה באותה קבוצה, ומתכנן לעתיד. "כשהצוות המקצועי וההנהלה מגובשים עם מערכת יחסים בריאה זה מקרין על השחקנים", אומר דראפיץ׳. "אנחנו מצלמים ומנתחים את כל המשחקים והאימונים, התאמנו שיטה של לחץ גבוה מול כל קבוצה שמתאימה בול לסגל, ולא משנים את הדרך שלנו", הוא אומר בסיפוק גדול.
ואכן העונה נבנו בסכנין יסודות שלא היו בה, ולראשונה, מאפשרים להם להסתכל רחוק. צוות האנליסטים ברשותו של זימרו אמון על ניתוח הביצועים ואיתור כשרונות מתחת לרדאר, בעוד במחלקת הנוער העפילו לגמר גביע המדינה. כאשר מציינים בדיוק 20 שנה לזכייה ההיסטורית ההיא של הקבוצה הבוגרת, במועדון מקווים להישג של הדור הצעיר, שימשיך את המומנטום של העונה הנוכחית. "הלוואי שנישאר פה כמה שנים טובות. המטרה היא לבנות מועדון חזק ותחרותי שימשוך את הכשרונות הכי גדולים בחברה הערבית אלינו באופן קבוע".
ההמנון והקהל
לצד הפיתוח והשינוי החיובי שחל במועדון, בשבוע שעבר המועדון נקנס ב-15,000 שקלים אחרי שאוהדי הקבוצה ביזו את ההמנון בפעם השניה העונה, הפעם במשחק מול הפועל באר שבע. מעבר לקנס הכספי, הדבר גורם לשחקנים ואנשים במועדון, יהודים וערבים כאחד, לאי נוחות. "יש גרעין קשה בכל מקום. למכבי תל אביב ובית"ר יש את החוליגנים שלהם, וסכנין לא שונה", מסביר אבו יונס. "אנחנו מכבדים כל סמל של המדינה באשר הוא, ואמרתי זה לקהל בערבית ובעברית מספר פעמים. גם אם לא מסכימים או לא מזדהים עם כל מילה, בהמנון אנחנו עומדים ומכבדים. לצערי, אני לא יכול להשפיע על כל העולם".
התנהגות אוהדיה בהקשרים פוליטיים ולאומיים, תמיד שמו את סכנין במוקד השיח הספורטיבי בישראל. יש לכך מגוון סיבות אבל בעיקר העובדה כי היתה נציגה יחידה של המגזר הערבי בליגה הבכירה. בנוסף, לאוהדי סכנין הודבקה תווית מכלילה של "התנגדות לממסד הישראלי". כאשר בתקשורת ואוהדים יריבים חוזרים ומזכירים זאת שוב ושוב, תווית זו הופכת לסוג של נבואה שמגשימה את עצמה, ובדומה לתווית הגזענית של אוהדי בית"ר, גם אם חלק גדול מהקהל של סכנין אינו קיצוני בעמדותיו, בסוף הוא מאמץ את התדמית.
"אין לנו בעיה עם העברת ביקורת, וזה חלק מהזהות של סכנין מתוקף היותה הנציגה הבכירה של הציבור הערבי בכדורגל בארץ", מסביר דובר הקבוצה מונדר ח׳לאילה. "אבל פגיעה בהמנון מעוררת אנטגוניזם ומזה המועדון מתנער", הוא אומר ומוסיף: "הזדהות עם כאב האחר מסלקת את הפחד והאיבה בין הצדדים. הכל תלוי בגישה וביכולת ליצור אמון הדדי. בסוף, גם לנו (הערבים) אין ארץ אחרת. קבלה והבנה שיש מורכבות וקולות שונים פה, זה דבר הנחוץ לשני העמים".
למרות ההעפלה לפלייאוף העליון וריבוי שחקני בית בסגל, העונה, למעט המשחקים מול בית"ר ושאר הגדולות, הקהל של בני סכנין בקושי מגיע והקבוצה מכרה כ-450 מנויים בלבד. במועדון מאוכזבים, אבל אופטימיים. "יש תוצאות לדרך. בסוף הקהל ידבק באומץ החדש שלנו, ויבוא".
המשחק הערב מול מכבי תל אביב שרצה לאליפות הוא מבחן טוב לסכנין ואוהדיה. היסטוריה חמה ממשחקי עבר - יש, וגם חוב קטן מתחילת הפלייאוף זכר לעבירה השנויה במחלוקת שנשרקה נגד מוחמד שכר וביטלה שער שיכול היה להפוך את המאבק על התואר. "לא מעניין אותנו מי תיקח אליפות", אומר דראפיץ׳ בביטול. "אנחנו רוצים לעצור את רצף ההפסדים שלנו, ומקווים שקהל יבוא לעודד".
בני סכנין נמצאת על צומת דרכים. אחרי שנים בליגת העל הם מחפשים אופק חדש. באופן מעניין וטראגי לא בטוח שאופק היה מתגלה אם כיאל לא היה נפצע כל כך מוקדם בעונה, ואם לא היתה פורצת המלחמה הארורה. אבל שני הדברים קרו, וככה הם מצאו מנהל מקצועי/מנכ״ל שמביא נסיון אירופאי, שמוריד לחץ מההנהלה, הצוות המקצועי והשחקנים, ועם עזיבת הזרים התפנתה הבמה לשחקנים צעירים ורעבים לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים.
כאשר אפקט הפרפר הזה, מתחבר לזהות המורכבת והמיוחדת של המועדון - מיקרו קוסמוס ייחודי של החברה הישראלית בה שוער נבחרת פלסטין ומילואימניק משתפים פעולה להצלחה על הדשא - אפשר להגיד שכמו שדרפיץ׳ אמר ׳אלוהים נמצא בפרטים הקטנים׳, ובמועדון הערבי הבכיר בכדורגל הישראלי, בונים כעת את "סכנין החדשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו