תופרים היסטוריה: הדי ניסתה לברוח מהנאצים ונרצחה – אבל השמלות שלה קיבלו חיים חדשים

הסיפור הזה אולי נראה כמו סרט, אבל הוא אמיתי לגמרי: איש ממילווקי מנקה את המרתף של אמו, מגלה קופסה ישנה ללא תווית ובפנים מוצא מעטפה אטומה בשעווה אדומה, מוטבעת בצלב קרס ומסומנת בכיתוב "נבדק על ידי הרייך הגרמני".

אבל זו לא פיקציה. זהו סיפורם האמיתי של בני זוג מפראג בשנות ה-30 של המאה שעברה. פקיד בנק בן 43 ואשתו בת ה-39, מעצבת שמלות ומאמציהם הכושלים להינצל מהנאצים. אבל בסיפור הזה יש גם ניצוץ של חיים שנולדו בעקבות סקיצות של שמלות אותם איירה האישה.

בתוך המעטפה עם חותמת צלב קרס היה מכתב שכתב פול סטרנאד, פקיד בנק בפראג, לבן דודו האמריקני, אלווין סטרנאד, במילווקי. הוא סומן בחותמת הדואר ב-11 בדצמבר 1939, תשעה חודשים לאחר שהכוחות הגרמניים כבשו את צ'כוסלובקיה: "אתה יכול לדמיין שיש לנו אינטרס גדול לעזוב את אירופה בהקדם האפשרי... במעטפה נפרדת שלחתי לך כמה עיצובי שמלות של אשתי. אני מקווה שיצרן השמלות שהזכרת במכתבך הקודם יאהב אותם".

במכתבו הקודם של פול מ-24 באוקטובר 1938, הוא כתב לאלוין על "האסון" - הסכם מינכן המתיר לגרמניה לספח חלק מצ'כוסלובקיה. "אנחנו מרגישים את האנטישמיות", כתב, "זה משהו שמעולם לא היה קיים במדינה הזו". בני הזוג נאלצו לעזוב את פראג במהירות ופול קיווה שהעיצובים של הדוויג יהיו כרטיס הכניסה שלהם לאמריקה.

הוא ביקש מאלווין עזרה בקבלת "מה שנקרא תצהיר מאזרח אמריקני" שיאפשר לבני הזוג להגר לארצות הברית, שם עשויה אשתו, הידועה בשם הדי, למצוא עבודה כתופרת. "ב-17 השנים האחרונות (היא) ניהלה מפעל בגדים מהשורה הראשונה", כתב פול. "...(היא) נהנית ממוניטין טוב מאוד כאן בפראג, מכיוון שהיא חרוצה מאוד, בעלת ידע ובעלת טעם טוב."

אבל למרות הכישרון של הדי וההתמדה של פול, אלווין לא הצליח להוציא את הזוג מפראג. הם נשלחו לטרזינשטט, מרכז מעצר ליהודים, ולאחר מכן הועברו לגטו ורשה, כתובתם האחרונה הידועה. שם הם מתו מרעב או הוצאו להורג.

הסיפור עשוי היה להסתיים שם, פרק אחד בין מיליוני נקודות קורעות לב אחרות מהשואה, אם ברטון סטרנאד, בנו של אלווין, לא היה פותח את הקופסה הישנה. במקום זאת, סיפורם של הזוג סטרנד, הפך לתערוכה נודדת  שאורגנה על ידי המוזיאון היהודי של מילווקי ואף הוצגה במוזיאון למורשת יהודית במנהטן התחתית.

ברטון סטרנאד תרם את המכתב שמצא יחד עם עיצוביה של הדי לארכיון היהודי של מילווקי שהקים את המוזיאון היהודי של מילווקי, שנפתח ב-2008 והציג את המכתבים ואת עיצובי השרטוטים של השמלות. כאשר מבקר הציע להכין שמלות משמונת העיצובים הקיימים של הדי, החל פרויקט בן חמש שנים שהיסטוריונים, תופרות וחוקרים מתארים כעבודת אהבה.

"זה היה הפרויקט המשמעותי ביותר שעבדתי עליו אי פעם, והחשוב ביותר", אמר אלכסנדר ב. טקומה שהפך את השרטוטים לשמלות של ממש, תוך הקפדה על הפרטים ההיסטוריים. אלכס וג'סיקה ייגר, שלקחו חלק בפרויקט, השתמשו בטכניקות ובבדים טבעיים - צמר, משי והחומרים הסינתטיים הטבעיים של ריון ואצטט - שהיו בשימוש בשנות ה-30 של המאה ה-20, כדי לנסות ולהפוך את השמלות לאותנטיות ככל שניתן. אפילו הרוכסנים הם ברובם רוכסני צד וינטג' מסוף שנות ה-40.

השמלות של הדי קיבלו חיים, לצד נעלי וינטג' ואביזרים נוספים שהופכים את הדגמים לתלבושת מושלמת. תוויות "הדי" נתפרו בתוך כל השמלות, ולמרות חייהם הקשים וסופם הטרגי של הזוג, יש משהו בבגדים שמפיך תקווה ומעניק אופטימיות.